אילו מושגים בסיסיים קיימים בריפוי בעיסוק?

מקצוע הריפוי בעיסוק עבר שינויים רבים בעשורים האחרונים, בארץ ובעולם. סקירה זו נכתבה בכדי לסייע לקוראים להבין את מהותו של הריפוי בעיסוק, את המושגים העדכניים המרכזיים שלו, את המטרות לשינוי שהוא מציב, ואת השיטות ואופן תהליך ההתערבות שהמקצוע מציע. 

ב- 2002 הארגון האמריקאי לריפוי בעיסוק - American Occupational Therapy Association -AOTA פרסם מסמך בשם ה- "Occupational Therapy Practice Framework: Domain and Process" -OTPF. המסמך נועד לבסס ולהעמיק את ההבנה של המושגים המרכזיים של המקצוע, ולהתוות את העקרונות המנחים לתהליכי ההערכה וההתערבות בריפוי בעיסוק.

     בהמשך בשנת 2004, הוקמה בישראל קבוצת עבודה שמטרתה לבחון את ה-OTPF ואת התאמתו לשמש כמודל מקצועי מנחה בריפוי בעיסוק בישראל. קבוצה זו פרסמה מסמך בשם "מרחב ותהליך העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק בישראל" (מתע"ם), אשר מציג את ההסכמות שגובשו לגבי התאמת המודל לתהליך העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק בארץ כיום. מסמך זה מדגיש כי מוקד ומטרת העל של ההתערבות בריפוי בעיסוק הינם מעורבות בעיסוק על מנת לאפשר השתתפות במארג החיים. הוא מגדיר את מהות מקצוע הריפוי בעיסוק, על מושגיו המרכזיים, מתאר את הרצף הדינאמי של תהליך ההתערבות ומספק קווים מנחים לעשייה המקצועית בריפוי בעיסוק. 

מושגים מרכזיים ממסמך המתע"ם (2006)

 גישת הלקוח/אדם במרכז (Client Centered Approach) - זו הגישה עליה מבוסס תהליך ההתערבות/הטיפול בריפוי בעיסוק. המיקוד הוא בסדרי העדיפות של מקבל השירות, כאשר מקבל השירות עשוי להיות אדם יחיד, זוג, קבוצה (למשל- משפחה) או אוכלוסיה (למשל- ארגון). תהליך מתן השירות על כל שלביו, מתבסס על שיתוף פעולה הדוק בין המרפא/ה בעיסוק לבין האדם מקבל השירות, אשר בצוותא מגדירים מטרות לשיפור השתתפות בעיסוקים שמשמעותיים לו. המרפא/ה בעיסוק עושה שימוש בהערכות מקצועיות ובחשיבה קלינית, בעזרתן ניתן לנתח ולפרש מדוע האדם מתקשה לבצע עיסוקים אלה. החשיבה הקלינית מבוססת על ידע מקצועי לגבי יחסי הגומלין בין מעורבות בעיסוק לבין בריאות. מקבל השירות חולק עם המטפל את סדרי העדיפויות שלו ומביא את חוויות החיים, התקוות והחלומות מנקודת מבטו. שיתוף פעולה זה, השזור באומנות הקשר הטיפולי, מאפשר את הכוונת תהליך ההתערבות אל סדרי העדיפויות של מקבל השירות.

בתהליך ההתערבות/הטיפול בריפוי בעיסוק מתייחסים לשלושה מעגלי תוכן מרכזיים:

אדם, עיסוק וסביבה, בתפיסה שהתאמה מרבית ביניהם תביא להשתתפות ולאיכות חיים.

אדם

מקצוע הריפוי בעיסוק רואה את האדם כיצור רוחני, חושב, מרגיש ובעל מוטיבציה אשר מעניק משמעויות לפעילויות שהוא מבצע בחיי היום יום שלו.

המושגים הבאים משמשים לתיאור האדם:

  1. מיומנויות ביצוע (Performance Skills): מייצגות את הפעולות של האדם (לדוגמא: האדם משוחח, מתיישב או מתרכז בביצוע פעילות מסוימת), אשר הן מורכבות מהיכולות או תפקודי הגוף הבסיסיים שלו (תנועת מפרקים, מוטיבציה, קואורדינציה).
  2. דפוסי ביצוע (Performance Patterns): כוללים הרגלים (Habits) (דוגמא להרגל עשויה להיות- צחצוח שיניים מדי בוקר), שגרות (Routines)(דוגמא לשגרה: שגרה שבה האדם אוכל 3 ארוחות ביום) ותפקידים של האדם (Roles) (דוגמה לתפקידים בחיי האדם: אם/אב, תלמיד, מורה או בעל מקצוע מסוים), הבאים לידי ביטוי במהלך ביצוע עיסוקים או פעילויות.
  3. מרכיבי אדם (Client Factors): אלו הגורמים הבסיסיים בתוך האדם העשויים להשפיע על התפקוד/ הביצוע העיסוקי. מרכיבי האדם כוללים: תפקודי גוף (פיזיולוגיים ופסיכולוגיים), ומבני גוף (אנטומיים). בריפוי בעיסוק משתמשים בידע לגבי תפקודי ומבני גוף להערכת השפעתם על היכולת לבצע עיסוקים או פעילויות.

עיסוק

לבני האדם יש מגוון רחב של עיסוקים ופעילויות בחייהם, המחולקים לקטגוריות של 'תחומי עיסוק'.

תחומי העיסוק כוללים: פעילויות יומיומיות בסיסיות (כמו רחצה או לבוש), פעילויות יומיומיות אינסטרומנטליות (IADL=Instrumental Activities of daily living) (כמו בישול כביסה או קניות), לימודים (במסגרת חוג/אוניברסיטה/בית ספר/השתלמות), עבודה, משחק, פנאי, והשתתפות חברתית.

מרפאים בעיסוק מבצעים תצפית וניתוח פעילות על מנת לבחון כיצד האדם מבצע פעילות/עיסוק מסוימים. בניתוח זה יש לקחת בחשבון את כלל התנאים הנחוצים לביצוע הפעילות: החפצים, המרחב, הדרישות חברתיות, הרצף והתזמון, יכולות האדם וחולשותיו.

סביבה

האופן בו האדם מתפקד ומבצע את מגוון עיסוקיו תלוי גם בסביבה שבה הוא פועל. מונח נוסף המתאר את הסביבה הוא הקשר (Context). בתהליך ההתערבות בריפוי בעיסוק מתייחסים להקשרים/סביבות השונים. להלן פירוט של סביבות חיי האדם השונות.

קיימים כמה סוגי הקשרים: תרבותי, פיזי, חברתי, דמוגרפי, טמפורלי ווירטואלי.

הקשר תרבותי: נוגע למרכיבים כגון: מנהגים, אמונות, ערכים והיבטים פוליטיים המשפיעים על זכויות אדם.

הקשר פיזי: נוגע לסביבה שאינה אנושית, כגון: מבנים ומכשירים.

הקשר חברתי: נוגע לסביבה האנושית של האדם, כגון: בני משפחה, עמיתים לעבודה, בן זוג או מטפל.

הקשר דמוגרפי: תכונות של האדם שאינן קשורות למצבו הרפואי, כגון: גיל, מין ומעמד סוציו אקונומי.

הקשר טמפורלי: נוגע לממדי הזמן בחיי האדם (שלב בחיים, בשנה, ביום).

הקשר וירטואלי: נוגע לסביבה טכנולוגית ומחשוב (כגון סביבות חברתיות ברשת האינטרנט).

תהליך ההערכה בריפוי בעיסוק

הבסיס לתהליך התערבות בריפוי בעיסוק הוא תהליך ההערכה. תהליך ההערכה מתמקד בזיהוי ובהגדרת סדרי העדיפויות של האדם ובזיהוי הגורמים המאפשרים או המעכבים ביצוע עיסוקי. המטפל לוקח בחשבון מיומנויות ביצוע, דפוסי ביצוע, הקשרים, דרישות פעילות ומרכיבי אדם, ובוחן כיצד כל אחד מהם משפיע על הביצוע העיסוקי. לאחר שהמטפל עורך תצפיות ואבחונים הוא מסוגל לפרשם ולהגדיר במה הטיפול יתמקד.

תהליך ההערכה נחלק לשני תתי-שלבים: (א) תיאור פרופיל עיסוקי ו- (ב) ניתוח ביצוע עיסוקי.

(א)  תיאור הפרופיל עיסוקי (Occupational Profile): הינו תיאור כוללני של האדם המתייחס למידע בנושא ההיסטוריה העיסוקית (עיסוקים שהאדם בצע בעבר, עבודות/מקצוע/מסגרות אליהן השתייך), השגרות וההרגלים, תחומי העניין, הערכים והצרכים של האדם. על סמך איסוף מידע זה המרפא/ה בעיסוק יכול/ה לעבד ולזהות את הגורמים המאפשרים והמעכבים בביצוע העיסוקי של האדם.

(ב) ניתוח הביצוע העיסוקי: מאפשר לבחון את יכולת האדם להוציא לפועל פעילויות יומיומיות בתחומי העיסוק השונים. התוצאה של הביצוע העיסוקי הינה השלמת עיסוק או פעילות נבחרים, והיא מתרחשת דרך יחסי גומלין דינאמיים בין האדם, ההקשר והפעילות.

תהליך ההתערבות

התערבות הינה תהליך טיפולי דינאמי שמטרתו השגת התוצאה הכוללת של מעורבות בעיסוק על מנת לאפשר השתתפות במארג החיים. תהליך ההתערבות כולל שלושה שלבים:

1. בניית תכנית ההתערבות

2. יישום התכנית

3. בקרה של התכנית

תחומי עיסוק

פעילויות יומיום (ADL=Activity of Daily Living): הן פעילויות טיפול וטיפוח של האדם בגופו.

דוגמאות: רחצה, לבוש, שמירת היגיינה בשירותים, אכילה, ניידות תפקודית ממקום למקום, טיפול באביזרים אישיים ושינה.

פעילויות יום-יום אינסטרומנטליות (IADL=Instrumental Activities of Daily Living):

כל הפעילויות של האדם בסביבת חייו למעט פעילויות הטיפול האישי.

דוגמאות לפעילויות יום יום אינסטרומנטליות: הכנת ארוחות, ניקיון הבית, גידול ילדים, קניות, ניהול כספים, שימוש באביזרי תקשורת, טיפול בחיית מחמד, קיום מנהגי דת (כמו הנחת תפילין או כריעה בזמן תפילה).

לימודים - כלל הפעילויות הדרושות על מנת לתפקד כתלמיד או סטודנט ולהשתתף בסביבה לומדת. דוגמאות לפעילויות הקשורות ללימודים: מציאת תחומי עניין, השתתפות בשיעורים והרצאות, השתתפות בהפסקות, השתתפות בחוגים.

עבודה - פעילויות יצרניות, המתבצעות עם או ללא תשלום. פעילויות העבודה כוללות פעילויות הכנה לעבודה, ייצור וסיפוק שירותים, ופעילויות שתורמות לפיתוח וקידום החברה והפרט.

דוגמאות לפעילויות הקשורות לעבודה: איתור מקום עבודה חדש, הכנה לראיון עבודה, הרגלי עבודה (הגעה בזמן, עמידה במטלות), קיום יחסים בינאישיים בעבודה, פיתוח ושיפור מיומנויות, התנדבות ועוד.

משחק- פעילות המונעת ממקור פנימי ומאפשרת לאדם ליהנות, ללמוד ולהשתעשע.

דוגמאות לפעילויות של משחק: בחירת משחק מתאים, משחק עם חוקים או משחק דמיוני, משחק לבד/בזוגות/בקבוצה, טיפול נאות בחפצי המשחק ועוד.

פנאי- פעילויות שאינן מחייבות, מתקיימות מחוץ לזמן העבודה, הטיפול העצמי או השינה.

דוגמאות לפעילויות פנאי: בחירת תחומי עניין, תכנון פעילות פנאי, הפעילות עשויה להיות קצרת מועד או ארוכה, הפעילות עשויה לדרוש אימון או להיות קשורה למוסכמות חברתית.

השתתפות חברתית- מדובר בפעילויות הקשורות בדפוסי התנהגות מוסכמים המצופים מהאדם בתוך מערכת חברתית נתונה, בקהילה, במשפחה או עם חברים.

דוגמאות לפעילויות של השתתפות חברתית: שיחה עם שכנים, בילוי עם בן משפחה, ארגון מפגש חברתי, שיחת טלפון עם מורה מבית הספר ועוד.

אסטרטגיות התערבות בריפוי בעיסוק

תפיסות טיפוליות שנועדו להכוונת תהליך ההתערבות בחלוקה עפ"י סוגי מטרות התערבות.

קיימות מספר אסטרטגיות התערבות בריפוי בעיסוק:

1. קידום בריאות (למשל פיתוח קורס בנושא תמיכה בדור המבוגר לילדים להורים מזדקנים).

2. שיפור, שחזור (למשל שיפור כוח הגפה העליונה לאחר אירוע מוחי).

3. שימור (למשל שימור טווחי תנועה באנשים עם דלקות מפרקים לשם שימור יכולת תפקודית).

4. שיקום, התאמה ופיצוי (למשל התאמות דיור לאדם עם כיסא גלגלים, התאמות ארגונומיות לעובד בעמדת עבודה משרדית).

5. מניעה (למשל מניעת התפתחות בלתי תקינה של ילדים על ידי איתור וטיפול מוקדם).

6. הכנה (למשל חימום, נשיאות משקל, או גירוי תחושתי, כהכנה לקראת פעילות).

למידע נוסף ניתן לפנות אל העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק ולרכוש חוברת המפרטת את הטרמינולוגיה העדכנית של המקצוע.

קישור לאתר העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק: http://www.isot.org.il/emall/shopHome.asp?sc=1872

מקורות ספרות

ילון-חיימוביץ, ש., זק"ש, ד., ויינטראוב, נ., נוטה, א., מזור, נ. ושות' (2006). מרחב ותהליך העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק בישראל. תל-אביב: העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק.

American Occupational Therapy Association. (2002). Occupational therapy practice  framework: Domain and process. American Journal of Occupational Therapy56, 609-639.

 עריכה: נאור דמטר, BOT, ייעוץ: ד"ר נעמי שרויאר, PhD OT, החוג לריפוי בעיסוק, אוניברסיטת חיפה, 2010

You are here: