איתור מוקדם של בעיות התפתחותיות בילדים

מאת- יעל פוגל, מרפאה בעיסוק ודוקטורנטית בחוג לריפוי בעיסוק, אוניברסיטת חיפה, 2013


חשוב לדעת שאם מאתרים בעיות התפתחותיות של ילדים בשלב מוקדם בחייהם, אפשר לטפל, להפחית או אף למנוע קשיים בעתיד.

 

תהליך ההתפתחות של ילדים הינו משמעותי ובעל השלכות קריטיות להמשך חייהם. בשנים הראשונות של החיים ישנן הזדמנויות התפתחותיות ובמידה והילד/ה מסוגלים לנצלן הן עשויות לתת לו/ה בסיס משמעותי לגדילה, לבריאות, להצלחה אקדמית ולרווחה כללית. במהלך ההתפתחות חשוב שהילדים ירכשו מיומנויות תקשורתיות, מוטוריות, קוגניטיביות ורגשיות. רבים מתייחסים לאינטראקציה בין "תורשה" ל"סביבה": בין הביולוגיה של הילד (המשאבים איתם נולד) לכלל הסביבות בהן הוא חי (דוגמת: סביבה משפחתית, חברתית, תרבותית, כלכלית). לאינטראקציה זו ישנה השפעה משמעותית על מוכנות הילד ללמידה ולהצלחה בבית הספר (Anderson, Shinn, Fulliove, Scrimshaw, Fielding, Normand & Carande-Kulis, 2003) .

ילדים עם עיכובים התפתחותיים מהווים בין 12%-16% מאוכלוסיית הילדים הכללית לדוגמא: ילדים עם הפרעות קשב, סרבול מוטורי, לקויות למידה, הפרעות בתקשורת ועוד (Sand, Silverstein, Glascoa, Gupta, Tonniges & O’Connor, 2005).

ישנה חשיבות רבה מאוד לאבחון מוקדם של ילדים אלו, ועדויות רבות תומכות ביעילות של התערבות מוקדמת עבור ילדים במצבים התפתחותיים שונים (Anderson et al, 2003), על מנת להגדיר תחומי סיכון, לטפל בהקדם ולמנוע התפתחות של בעיות משניות (Gitanjali & al, 2000).


כלומר, במידה והילד מגיע לטיפול בשלב מוקדם בחייו, יש אפשרות להשפיע באופן ניכר על מהלך התפתחותו ופעמים רבות למנוע היווצרות של קשיים בהמשך.  

 

מהו איתור התפתחותי מוקדם?      

 איתור התפתחותי הוא ביסודו תהליך מניעתי המסייע בזיהוי בעיות בילדים צעירים לפני שהן הופכות לחמורות ולעיתים אף בלתי הפיכות. האיתור מסייע בהפחתת מוגבלות ומאפשר לילדים הזדמנות לחיות חיים מלאים ומשמעותיים ((Gillian, Meisels & Mayes, 2004. איתור הינו תהליך מתודולוגי אשר בו נאספים נתונים לגבי הילדים הזקוקים להתערבות. שיטות האיתור מגוונות: הערכה אישית של הילד, איתור קבוצתי ודיווח של ההורים (Werner, 2000).

הרציונל למערכת יעילה של איתור מוקדם מבוסס על שלוש הנחות  (Gillian et al, 2004):

1. שרותי התערבות עבור ילדים צעירים יכולים לסייע בהפחתת עיכובים התפתחותיים ולמנוע או לצמצם השפעות של גורמי סיכון ביולוגיים וסביבתיים.

2. התערבות הינה יעילה יותר כאשר היא מתחילה מוקדם בחיי הילד או מיד לאחר איתור מוקדם המזהה שהילד נמצא בסיכון.

3. איתור מוקדם יעיל ומערכת אבחון והערכה עשויים להיות אמצעי לקידום שרותי התערבות וריפוי.

ישנם מספר עקרונות בסיסיים למערכת איתור יעילה (Gillian et al, 2004):

1. על האיתור להתקיים במגוון גילאים בשנים הראשונות של החיים (לידה עד 6).

2. מערכת איתור יעילה צריכה להתמקד בכל מרכיבי התפתחות הילד: שפה, קוגניציה, התפתחות מוטורית, תפקוד רגשי וחברתי, עצמאות בתפקודי יום יום, מוטיבציה ללמידה והתנהגות.

3. ילדים צעירים מתנהגים לעיתים באופן שונה בסביבות שונות ובהקשרים שונים. איתור יעיל צריך לכלול מגוון שיטות. למשל: הערכה התפתחותית שניתנת על ידי ההורים, והערכה פרטנית של הילד על ידי איש מקצוע. הפניה לאבחון מעמיק יותר תעשה על סמך שני מקורות מידע אלו לפחות.

4. לכלי האיתור צריכים להיות מרכיבים פסיכומטריים (דוגמת תוקף ומהימנות) הולמים בכדי להשיג את המטרה בזיהוי ילדים הזקוקים להערכה מעמיקה יותר. מבחני איתור צריכים לספק ניבוי של ביצוע.

5. ארבעה אספקטים של יעילות: עלות נמוכה של כלי האיתור, זמן העברה וקידוד קצרים, זמן קצר של לימוד הכלי והגעה לתוצאות מדויקות.

6. ניהול יעיל של התהליך (הפניה, איתור, אבחון מעמיק...).


כלי אבחון לאיתור מוקדם

כיום נמצאים בשימוש כלי איתור שונים לדוגמא:  ה –2 Denver, הבודק מיומנויות של מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה ושפה (1975 Frankenburg,). בארץ ישנו כלי בשם "איתור טף" (ויזל ונבון, 1998) הבודק אספקטים של שפה ודיבור ואספקטים מוטוריים קוגניטיביים בילדים בגילאי הגן. 

 

לפרטים אודות "איתור טף" -

http://www.gilrach.co.il/2011/02/%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A8-%D7%98%D7%A3-%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%99%D7%99/

 

 לפרטים אודות תכנית "מעגן" של משרד החינוך- 

 

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/LikuyeyLemida/TochnitHitarvut/

 

לפרטים אודות תוכנית "אלף טסט"- 

http://www.aleftest.co.il/diagnosis.php

 

 

מוכנות ללמידה

בעשורים האחרונים עלתה הציפייה והדרישה במערכת החינוך הבית ספרית לקליטת תלמידים בוגרי גני הילדים, כאשר הם בשלים ללמידה. בעוד שבגן הילדים, רוכשים הילדים מיומנויות ומפתחים כישורים דרך המשחק ותפקידה של הגננת לתווך לילדים את שיפור ביצועיהם והבנתם, הרי שבבית הספר רכישת המיומנויות נעשית בהקניה דידקטית, השונה באופייה מזו הנהוגה בגן הילדיםScott-Little, & Clifford, 2000)  ,Gitanjali). מכאן, נובע הצורך להעריך את כישוריהם, אופני הלמידה וקשייהם של הילדים בטרם הגיעם לבית הספר. זאת, על מנת לספק להם תיווך ותמיכה מתאימים עוד בהיותם בגן ולהתאים להם תכניות למידה שתקדמנה אותם בהתאם ליכולתם. בשלות רגשית, חברתית, מוטורית וקוגניטיבית צריכה להתפתח  באיזון ובהתאמה לגיל, לכן, יש להעריכן בגיל מוקדם, לאתר חוליות חלשות באם ישנן כאלה, ולהפנות לאבחון וטיפול מותאם, ובכך תיתכן התפתחות טובה יותר, שיפור בתפקודים ומניעת הרחבת הפערים ההתפתחותיים (ויזל ונבון, 2001).

בסקירה ספרותית מקיפה שנערכה ב – 2003 על ידי Anderson, Shinn, Fulliove, Scrimshaw, Fielding,Normand & Carande-Kulis  נמצאו עדויות המראות כי התערבויות בילדות המוקדמת הן בעלות השפעה חיובית במניעת עיכוב בהתפתחות קוגניטיבית ועליה במוכנות ללמידה.

 

במחקר אורך שנערך בארצות הברית נמצא כי להערכה מוטורית וקוגניטיבית בגן יש יכולת ניבוי טובה לגבי היכולות בקריאה וחשבון בשנות בית הספר המוקדמות. במסגרת מחקר זה נערך מדגם הסתברותי גדול (כ – 11,000 ילדים) המאפשר לראות את תוקף הניבוי של הערכה מוטורית בגן ולהכליל את התוצאות עבור כל הילדים בארצות הברית (Son & Meisels, 2006).

מחקרים מלמדים כי ילד הגדל עם קושי, מפתח מנגנוני התמודדות לא יעילים שמסובך להתירם בגיל מאוחר יותר במהלך שנות בית הספר. בשטח אנו רואים כי ישנה עליה בכמות הילדים והמתבגרים המופנים לקבלת התערבויות שונות בכלל ובריפוי בעיסוק בפרט.


שילוב של מרפאות בעיסוק בתכניות האיתור המוקדם


מקצוע הריפוי בעיסוק (Occupational Therapy) הינו מקצוע טיפולי-שיקומי-חינוכי, שמטרתו לספק לאדם כלים ומיומנויות אשר יאפשרו לו להתמודד עם דרישות החיים. המקצוע מתמקד במגוון העיסוקים המבוצעים על ידי בני אדם בכל הגילאים וחשיבותם לתפקוד האדם ותחושת השייכות החברתית ורווחתו. למרפאים בעיסוק ישנם כלים לניתוח תפקודי כולל של האדם בכל תחומי חייו (בבית, בבית הספר, בזמן הפנאי ובאינטראקציות חברתיות). באמצעות כלים אלו המרפאים בעיסוק מסוגלים לזהות עוצמות, יכולות וקשיים שבאים לידי ביטוי בסביבות השונות בהן האדם פועל.

מרפאות בעיסוק הינן חלק מצוות רב מקצועי הפועל לקידום רווחת האדם לאורך מעגל החיים, מינקות ועד זקנה. מרפאות בעיסוק משתלבות במסגרות החינוך השונות של משרד החינוך, במכונים להתפתחות הילד של קופות החולים ובקליניקות פרטיות והינן בעלות ידע נרחב בתחומי התפתחות הילד, הערכה והתערבות.

מרפאות בעיסוק שותפות לתהליכי האיתור המוקדם של ילדים צעירים ויש ביכולתן לנתח את תפקודו של הילד ולזהות היכן טמונים מוקדי הקושי שיש לסייע לו בהם. המרפאה בעיסוק מנתחת את תפקודו של הילד בשני מישורים: התפקוד עצמו, התפקוד של הילד בבית (התארגנות בוקר, שעות פנאי) ובגן (משימות לימודיות, צביעה, גזירה, השתתפות חברתית) ומרכיבי התפקוד, כלומר, מה עומד בבסיס התפקוד (מיומנויות מוטוריות, קוגניטיביות, יכולות למידה, מרכיבים תחושתיים, רגשיים ועוד).

ניתוח מקיף זה מכוון להמלצות מתאימות באופן אישי עבור הילד ומשפחתו.

כאשר מזהים ילד המגלה קושי באחד מתחומי העיסוק: תפקודי יום יום, לימודים, פנאי, השתתפות חברתית המעכב את התפתחותו והשתתפותו יש להפנותו למכון להתפתחות הילד של קופת חולים. בקופות החולים יחליטו לאיזה סוג אבחון יש להפנות את הילד ומשם יכוונו את ההורים לפעול על פי ההמלצות. זיהוי הצורך הראשוני עשוי להתבצע ע"י הורה, גננת, מחנכת ו/או איש מקצוע.


ביבליוגרפיה

ויזל, א. ונבון, מ. (1998). "איתור טף" – תכנית לאיתור פרה רפואי מוקדם בגיל הגן. כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק, 7(4), 179-186.

ויזל, א. ונבון, מ. (2001). מחקר מעקב של אוכלוסיית ילדים שטופלו במרכז ההפתחותי לגיל הרך כפר   סבא בשנים 1980-1988. סוגיות בחינוך מיוחד ושיקום, 16(2). 27-36.

פרוש, ש. (2003). ריפוי בעיסוק על בסיס ראיות – Evidence Based Practice האתגר המקצועי  במאה ה – 21. כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק, 12(2), 57-74

Anderson, L.M., Shinn, C., Fullilove, M.T., Scrimshaw, S.C., Fielding, J.E., Normand, J., & Carande-Keulis, V.G. (2003). The Effectiveness of Early Childhood   Development Programs. American Journal of Preventive Medicine, 24(3), 32-46.


Bennet, S., & Bennet, J.W. (2000). The process of evidence – based practice in occupational therapy: informing clinical decision. Australian Journal of Occupational Therapy, 47, 171-180.


Frankenburg, W. K. (1975). Denver developmental screening test. Denver, Colorado,  Ladoca publishing Foundation.


Gillian, W.S., Meisels, S.J., & Mayes, L.C. (2004). Screnning and Surveillance in Early Intervention Systems. In M. J. Guralnick (Ed.), The development systems approach to early intervention (pp. 73-98). Baltimore, MD: Paul H. Broobes Publishing.


Gitanjali, S., Scott-Little, C., & Clifford, R.M. (2000). Readiness for school: A Survey of State Policies and Definitions. Early Childhood Research and Practice, 2(2), 1-18.


Law, M. & Baum, C. (1998). Evidance-based occupational therapy. Canadian Journal of Occupational Therapy, 65( 3), 131-135.


Sackett, D.L., Rosenberg, W.M., Gray, J.A.M., Haynes, R.B., & Richardson, W.S.  (1996). Evidence – based medicine: What it is and what it isn’t. In: M.B. Holm (2000). Our mandate for the new millennium: Evidence – based practice , 2000 Eleanor Clarke Slagle lecture. American Journal of Occupational Therapy, 54, 575-585.


Sand, N., Silverstein, M., Glascoe, F.P., Gupta, V.B., Tonniges, T.P., & O’Connor, K.G. (2005). Pediatricians’ Reported Practices Regarding Developmental Screening: Do Guidelines Work? Do They Help?. Pediatrics, 116, 174-179.


Son, S.H., & Meisels, S.J. (2006). The Relationship of Young Children’s  Motor Skills to  Later Reading and Math  Achievement. Merrill – Palmer  Quarterly, 52(4), 755-778. 


Werner, E.E. (2000). Protective factors and individual resilience. In J.P. Shonkoff & S. J.  Meisels  (Eds), Handbook of early childhood intervention (2nd ed., pp. 115-132). New York: Cambridge University Press. 

 

 

 

 

 

 

 

סינון כותרת 
מספר מאמרים 
# כותרת מאמר
You are here: