ילדים עם הפרעת קשב וריכוז: Attention Deficit Hyperactive Disorder -ADHD

עם אלו קשיים הם ומשפחותיהם מתמודדים, ובאלו דרכים מרפאים בעיסוק יכולים לסייע להם לתפקד טוב יותר?

מאת: כרמית פריש, מרפאה בעיסוק, MSc, המכון להתפתחות הילד, "מכבי שירותי בריאות", חיפה, 2011

מהי ADHD?

ADHD זו היא ההפרעה הנוירו-התנהגותית הנפוצה ביותר בילדות. שכיחותה באוכלוסייה מוערך בשלושה עד שבעה אחוזים מכלל הילדים בגיל בית הספר, והיא נפוצה יותר בבנים מאשר בבנות (APA, 2000; Barkley & Murphy, 2006). הפרעה זו מאופיינת בדפוסים מתמשכים של תת קשב, תנועתיות יתר ופזיזות, שאינם תואמי גיל מבחינת תדירותם וחומרתם. הקריטריונים למתן אבחנה של ADHD הנם: הופעה עקבית של שישה מאפיינים או יותר של חוסר קשב, ו/או הופעה עקבית של שישה מאפיינים או יותר של פעלתנות יתר ואימפולסיביות בששת החודשים שלפני האבחון, שאינם תואמים לגיל ההתפתחותי. כתנאי לאבחנה על מרבית המאפיינים להופיע לפני גיל שבע שנים, לפחות בשתי סביבות תפקוד, ולהפריע באופן ניכר להתפתחות התפקוד הסוציאלי, האקדמי, או העיסוקי של הילד (American Psychiatric Association, 2000). לפי ה- DSM-IV-TR ישנם שלושה טיפוסים של ADHD, טיפוס A (מרכיב דומיננטי של היפראקטיביות), טיפוס B (מרכיב דומיננטי של תת קשב), וטיפוס C (משולב) (APA, 2000).

על אלו תפקודים ADHD עשויה להשפיע?

בספרות מתועדים קשיים עיסוקיים נרחבים שילדים עם ADHD עלולים לחוות. בגיל הגן ילדים אלו עלולים להתפרץ למשחק של ילדים אחרים מבלי להתחשב ברצונותיהם, להשתלט על המשחק, לכפות את רצונם ולהתקשות לשלוט ברגשותיהם. בגיל בית הספר הם עלולים למצוא את בני גילם מתרחקים מהם בשל התנהגות אנטי חברתית, קטטות, נטייה לשקרים ולגנבות (Barkley, 2003). בנוסף הם עשויים לחוות קשיים בתפקודים האקדמיים (Biederman et al., 2004), למשל לכתוב פחות, ובאיכות ירודה יותר (Re et al., 2007). הורים לילדים עם ADHD מתארים קושי להתמודד עם קשיים נרחבים בתפקוד הילדי והמשפחתי בזמן אחר הצהריים (הכנת שיעורי הבית), ההתארגנות בבוקר לקראת היציאה מהבית ובשגרת הערב. בזמן הבוקר למשל מתוארים מאבקים בין ילדי המשפחה, שכחה של חפצים, קושי עם קיום רצף הפעולות המרכיבות את שגרת הבוקר וקושי ביציאה מהבית. בשעות אחר הצהריים קיימים בשכיחות רבה מוסחות ותסכול במהלך הכנת שיעורי הבית. בערב ההורים מתארים קשיים להתמודד עם התנהגות ילדיהם נוכח עייפות (שני הצדדים) וקושי להירגע לקראת השינה ולהירדם (Firmin & Philips, 2009).

 

כיצד מרפאים בעיסוק עשויים לסייע לילדים עם ADHD?

הטיפול המקובל בילדים עם ADHD הינו טיפול תרופתי, שמשפר את איכות חייהם של הילדים, אבל השפעתו אינה גדולה דיה על מנת לצמצם את הפער בכל תחומי איכות החיים שנבדקו בינם לבין ילדים טיפוסיים (Flapper & Schoemaker, 2008). טיפול תרופתי- מביא לשיפור בתפקודי הקשב, אך הילדים זקוקים בנוסף להדרכה וטיפול שינחו אותם כיצד לנצל את יכולת הקשב המשופרת שלהם כדי לשפר מיומנויות ותפקוד (Majewicz- Hefley & Carlsion, 2007). שילוב הטיפול התרופתי עם טיפול התנהגותי יעיל יותר בהשפעתו על המאפיינים המרכזיים של ADHD, אולם לפי מחקרים ההשפעה שלו על תפקוד אקדמי מועטת, ולא תועדה השפעה שלו על תפקודי היום יום הפגועים כל כך באוכלוסיה זו, כך שלמעשה חסר טיפול משלים, שיתמוך בהתמודדות המשפחתית ובתפקוד (Efron, 2006).

בשנים האחרונות ישנה התנסות הולכת וגוברת של מרפאים בעיסוק בקרב ילדים עם ADHD (Gutpa, 2003). מרפאים בעיסוק משתמשים בטכניקות טיפוליות על מנת לקדם חסרים בליקויים חושיים (Ermer & Dunn, 1998; Yochman, Parush, & Ornoy, 2004), יכולות תזמון, תכנון מוטורי ורצף (Koomar et al., 2001) המאפיינים ילדים אלו. כמו כן תועדו במחקרים הערכת מיומנויות משחק (Leipold & Bundy, 2000) ותפקודי יום יום (White & Mulligan, 2005) על ידי מרפאים בעיסוק בקרב אוכלוסיה זו. מאחר ו- ADHD מלווה פעמים רבות במגבלות תפקודיות שניתנות לקבל מענה על ידי מרפאים בעיסוק, תרומתו של מקצוע הריפוי בעיסוק לאיכות חייהם עשויה להיות משמעותית.

מומלץ כי מרפאים בעיסוק בעלי ידע בתחום של ADHD ומאפייניו יסייעו להורים:

1. להבין את מהות ההפרעה והשלכותיה על התפקוד של הילדים (מדוע קשה להם לזכור את רצף הפעולות בבוקר או לשקול עוד אפשרויות תגובה לפני שהם מכים חבר...).

2. להצליח להפריד בין חסרים אמיתיים בתפקוד לבעיות במשמעת ובהתנהגות.

3. ליישם אסטרטגיות להתמודדות עם חסרים אלו כדי לתמוך בתפקוד טוב יותר בתחומים של תפקודי יום-יום, למידה (הכנת שיעורי בית למשל), פנאי ותפקוד חברתי.

4. כמו כן, בטיפול ישיר עם הילדים עצמם ניתן להעלות למודעות שלהם את הגורמים המשפיעים על תפקודם, ולסייע להם לתפקד טוב יותר, למשל להצליח לבצע משימה רב שלבית (ביצירה, משחק, למידה) תוך מיקוד במטרה ופעולה על פי רצף נכון.

5. לסייע בפיתוח עיסוקים משמעותיים מנטיות שמהוות תחומי חוזק של הילדים, למשל, לעזור להם לטפח תחביב שקשור ליצירתיות שלהם.

6. לסייע להאיר את העוצמות שלהם בפני עצמם וסביבתם.

7. להעביר את ההישגים הטיפוליים לסביבות חיים נוספות- גם לחוגים ולמערכת החינוכית, לסייע לגורם החינוכי להבין את צורכי הילד ולספק תמיכות לתפקודו.

 מקורות מהספרות

American Psychiatric Association. (2000). Diagnostic and statistical manual of mental disorders. Washington: DC.

Barkley, R. A. (2003). Issues in the diagnosis of attention-deficit/hyperactivity disorder in children. Brain & Development, 25(2), 77-83.

Barkley, R. A., & Murphy, K. R. (2006). Attention deficit hyperactivity disorder: A clinical workbook (3rd Ed.). New-York, NY: Guilford Press.

Biederman, J., Monuteaux, M. C., Doyle, A. E., Seidman, L. J., Wilens, T. E., Ferrero, F.,. . . & Faraone, S. V. (2004). Impact of executive function deficits and attention - deficit hyperactivity disorder (ADHD) on academic outcomes in children. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 72(5), 757-766.

Efron, D. (2006). Attention-deficit/hyperactivity disorder: Are we medicating for social disadvantage? (Against). Journal of Pediatrics and Child Health, 42, 548-551.

Ermer, J., & Dunn, W. (1998). The Sensory Profile: A Discriminant Analysis of Children With and Without Disabilities. American journal of occupational therapy, 52(4), 283-290.

Firmin, M. W., & Phillips, A. (2009). A Qualitative study of Families and Children Possessing  Diagnoses of ADHD . Journal of Family Issue, 30(9), 1155-1174.

Flapper, B., Houwen, S., & Schoemaker, M. (2006). Fine motor skills and effects of methylphenidate in children with attention-deficit-hyperactivity disorders and developmental coordination disorder. Developmental Medicine and Child Neurology, 48, 165-169.

Gupta, V. B. (2003). Letter to the editor. Journal of Developmental & Behavioral Pediatrics, 24, 390.

Koomar, J., Burpee, J. D., Dejean, V., Frick, S., Kawar, M. J., & Fischer, D. M. (2001). Theoretical and clinical perspectives on the interactive metronome: A view from occupational therapy practice. The American Journal of Occupational Therapy, 55, 163-166.

Leipold, E., & Bundy, A. C. (2000). Playfulness and children with ADHD. Occupational Therapy Journal of Research, 20(1), 61-79.

Majewicz-Hefley, A., & Carlson, J. S. (2007). A Meta-Analysis of Combined Treatments for Children Diagnosed With ADHD. Journal of Attention Disorders, 10, 239-250.

Mulligan, S. (1995). An analysis of score patterns of children with Attention disorders on the sensory integration and praxis test. American Journal of Occupational therapy, 50(8), 647-654.

Re, A. M., Pedron, M., & Cornoldi, C. (2007). Expressive Writing Difficulties in Children Described as Exhibiting ADHD Symptoms. Journal of Learning Disabilities ,40, 244-255.

White, B. P., & Mulligan, S. E. (2005). Behavioral and physiological response measures of occupational task performance: A preliminary comparison between typical children and children with attention disorder. American Journal of Occupational Therapy, 59, 426-436.

Yochman, A., Parush, S., & Ornoy, A. (2004). Responses of preschool children with and without ADHD to sensory events in daily life. The American Journal of Occupational Therapy, 3, 294-302.

  מחקרים בנושא ADHD

הקשר בין תפקודים ניהוליים גבוהים והשתתפות בפעילויות היום-יום מחוץ למסגרת בית הספר אצל בנים עם ADHD

You are here: