תפקודי אכילה

להאכיל, לאכול ולהתפתח בהנאה

מאת: סוניה מאיר, MSc OT, שירה בר, MSc OT , דגנית נגר, BOT, המכון להתפתחות הילד, "מכבי שירותי בריאות, מחוז השרון". התוכן מבוסס על פוסטר אשר הוצג בכנס ה-20 של העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק, 2013

 

רקע

הורים רבים פונים למכון להתפתחות הילד עם השאלה: "למה התינוק שלי לא אוכל?" ומופנים בין היתר להערכה אצל מרפאה בעיסוק. מסמך זה מציג את נקודת המבט המקצועית הייחודית של צוותי הריפוי בעיסוק במכונים להתפתחות הילד במחוז העוסקים בתחום ההאכלה והאכילה כחלק מצוות רב מקצועי. תפקוד האכילה הינו מהותי לא רק לתחום התזונתי אלא למגוון תחומי התפתחות ועל כן יש חשיבות רבה בפניה לייעוץ מקצועי במכון להתפתחות הילד במידה ועולה חשש של קושי בתחום זה.

מהי פעולת האכילה?

פעולת האכילה היא תהליך של ארגון, סידור והבאת האוכל מהצלחת/הכוס אל הפה. פעולה זו כוללת את היכולת לשמור ולבצע מניפולציות אקטיביות על מזון ונוזל בתוך הפה ולבלוע אותם, תוך שמירה על תאום בין הנשימה לבליעה. התפתחות מיומנויות סנסומוטוריות-אוראליות תקינות מאפשרת אכילה יעילה. פעולת האכילה מתפתחת במקביל לאבני התפתחות אחרות.

לדוגמא: בגיל גיל 6-9 חודשים המיומנויות האורו-מוטוריות כוללות האכלה במנח ישיבה והכרות עם מזון מוצק. במקביל מצופה לראות בגיל זה מיומנויות מוטוריות הכוללות ישיבה עצמאית, משחק בכפית והחזקת בקבוק.

מהי חשיבותה של האכילה והאכלה בתהליך התפתחות?

האכילה היא אחת מפעילויות היומיום הבסיסיות  והינה המהותית ביותר לגדילה והתפתחות תקינה ולקיום לאורך מעגל החיים. האכילה מעודדת התפתחות של מיומנויות מוטוריות ואורו-מוטוריות. האכילה וההאכלה הן חיוניות לפיתוח מיומנויות חברתיות עם ילדים אחרים, הורים ובני משפחה נוספים. מיומנויות האכילה מבססות מנהגים ומוסכמות להתנהגות סוציו-תרבותית.

האכילה וההאכלה ממזגות בין הצורך הפיזי לשובע לבין הצורך החברתי-נפשי לקשר מנחם.  

img 0011

התפתחות קשיי אכילה והאכלה

הגורמים לפיתוח קשיי אכילה והאכלה יכולים להיות רפואיים, אוראליים (הקשורים לפה), סנסומוטוריים (תחושתיים-תנועתיים) והתנהגותיים ויכולים להופיע כולם יחד או לחוד. יש שכיחות של קשיי אכילה בקרב % 25 מהילדים עם התפתחות תקינה, בקרב 70% מהילדים עם מצבים רפואיים שונים ובקרב 90% מהילדים עם קשיים התפתחותיים (Lane & Bundy, 2012).

  חשוב לציין כי, קשיי אכילה יכולים להיות משניים לסיבות רפואיות. מעבר לקושי הספציפי באכילה, בעיות התנהגותיות מאוד שכיחות בילדים עם קשיי אכילה, בנוסף, סירוב לאכול וסלקטיביות באכילה יכולים להצביע על אינטראקציה שלילית בין ילדים ומטפליהם העיקריים.

 

 אוכלוסיית היעד לטיפול בקשיי אכילה והאכלה וממצאים קליניים

הילדים המופנים לטיפול בקשיי אכילה והאכלה במכון להתפתחות הילד כוללים פגים, ילדים עם ליקויים ניורו-מסקולריים, ילדים עם איחור התפתחותי נרחב, ילדים על הספקטרום האוטיסטי וילדים עם שיתוק מוחין. ילדים אלה מופנים כאשר קיים חשש לכשלים אפשריים באכילה הכולל כשלון בקבלת תזונה מספקת ו/או ליקוי ברכישת מיומנויות האכלה עצמית. הממצאים הקליניים האפשריים הם סירוב ובררנות באכילה, הקאות, קשיי בליעה, זמני ארוחה ממושכים, עליה מועטה במשקל, שגשוג לקוי :Failure To Thrive-FTT

מבנה צוותי האכלה ואכילה במכונים להתפתחות הילד במחוז השרון

ההערכה והטיפול בקשיי האכלה ואכילה בילדים דורשת עבודה רב מקצועית ושיתוף פעולה. צוותי ההאכלה ואכילה במחוז כוללים מרפא/ה בעיסוק, עובד/ת סוציאלי/ת, דיאטנ/ית, קליניאי/ת תקשורת, פיזיותרפיסט/ית, בהרכבים שונים על פי הצרכים הקליניים.

מוקד הערכה והתערבות בריפוי בעיסוק

למרפא/ה בעיסוק יש תפקיד משמעותי וייחודי בצוות בהערכה והתערבות אשר המבוסס על מרחב ותהליך העשייה המקצועית. תפקיד זה כולל התייחסות כוללנית לילד בעת תהליך הערכה והתערבות הכולל את מרכיבי הילד, מיומנויות הביצוע, דרישות הפעילות והקשרים ודפוסים משפחתיים. למרפא/ה בעיסוק יש תפקיד אינטגרלי בסיפוק שירותים חיוניים וניהול מקיף עבור ילדים החווים קשיים בתחום אחד או יותר בתהליך ההאכלה. הריפוי בעיסוק מתייחס למטפלים העיקריים של הילד לכל אורך שלבי האבחון ותהליך ההתערבות, על מנת שהילד יחווה הצלחה בסביבותיו הטבעיות (בביתו, בגן, במסגרת לימודית וכו').

 מטרות התערבות עיסוקיות ייחודיות לקשיי האכלה ואכילה

המטרות הייחודיות של הריפוי בעיסוק בתהליך ההתערבות כוללות: 1) עידוד להשתתפות עצמאית ומהנה של הילד באכילה. 2) שיפור בטיחותו של הילד בעת האכלה דרך הפה. 3) קידום ההבנה של סוג המזונות המתאימים עבור גילאים שונים (מוצקים ונוזלים). 4) שיפור עצמאות תפקודית בזמן הארוחות (למשל, שימוש בכלי אוכל, התארגנות לאכילה, בחירת מזון, רחצת ידיים ופנים וכו').

פירוט תהליך העשייה הקלינית

1. שלב ההערכה כולל ריאיון ההורים, תצפית על אכילה/האכלה, משחק ואינטראקציה. תפקיד הריפוי בעיסוק הוא בהרכבת הפרופיל עיסוק של הילד. בעת ראיון ההורים נאסף מידע אודות ההיסטוריה התפתחותית ומידע כללי על הילד, היסטורית האכילה של הילד (הסתגלות להנקה, דפוסי יניקה, גמילה, מעבר לאוכל טחון ומוצק וכדומה), שגרות בחיי היומיום של הילד ומשפחתו כולל סדר יום וארוחות, הרגלים של האכלה ואכילה (מיקום, מנח האכילה, כלים, האכלה/אכילה עצמאית) והעדפות באכילה (טעמים, מרקמים, טמפרטורה, כמויות).

    שלב הביצוע עיסוקי הכולל תאור ותפיסת קשיי האכילה של הילד ע"י ההורה, תצפית על אכילה והאכלה (שתייה מכוס, נגיסה, לעיסה, התמודדות עם מרקמים וכדומה), הערכת מיומנויות ביצוע מוטוריות, אורו-מוטוריות ותחושתיות, התרשמות מקשר הורה-ילד באמצעות משחק הדדי וניתוח פעילות האכילה על פי הקשרים התרבותיים, הפיזיים, והחברתיים של הילד ומשפחתו.

שלב ניתוח ממצאי האבחון ע"י הצוות הרב מקצועי לשם זיהוי גורמים המאפשרים והמעכבים את פעולת ההאכלה והאכילה ומרכיבי האדם של הילד.

שלב קביעת מטרות התערבות בשיתוף ההורים ובהתבסס על שיקולים מקצועיים.

 

2. שלב ההתערבות מתחיל בבניית תכנית התערבות הכוללת: קביעת הרכב הצוות הטיפולי על פי צרכים, פיתוח תכנית טיפול הכוללת מטרות ספציפיות לריפוי בעיסוק: אכילה/שתייה עצמאית, הרחבת רפרטואר המזונות בהם מתנסה, מעבר לאכילת מזון טחון/מוצק, שיפור הבטיחות וכדו', הפנייה לבדיקות ו/או ייעוצים נוספים. זאת בהמלצת אנשי הצוות הרב-מקצועי ורופא היחידה וקביעת משך, תדירות הטיפול, מועד מעקב והערכת צרכים נוספת. ההתערבות ממשיכה ביישומה, כלומר, ביצוע תכנית הטיפול שהוגדרה: באופן מקביל בריפוי-בעיסוק ובשאר המקצועות שנקבעו, תוך שיתוף פעולה המתבטא בעדכון הדדי, לעיתים טיפול משותף, והערכת צרכים מחודשת משותפת. השלב האחרון הוא בקרה והערכה של תהליך התערבות בהתאם למטרות התכנית שנקבעו, באמצעות דיווח מחודש של ההורים, שיחה עם הגננת, ולעיתים תצפית חוזרת.

3. התוצאה הרצויה היא אכילה עצמאית ומהנה, תואמת יכולות התפתחותיות, המאפשרת השתתפות מיטבית בכלל סביבות העיסוק של הילד ומשפחתו בחיי היומיום.   

 

   מה בתפריט שלנו ?

  •        יש להתייחס לילד כמכלול ולא רק לפה שלו.
  •    התפתחות האכילה מקבילה לאבני דרך התפתחותיות? ורגשיות?
  •    האכלה יעילה דורשת מערכת יחסים של תן וקח בין הילד והאדם המטפל בו והתנהגות שני הצדדים תלויים זה בזה.

 

רשימת מקורות

ילון-חיימוביץ, ש.,  זק"ש, ד., ויינטראוב, נ., נוטה, א., מזור, נ., ושות' (2006).  מרחב ותהליך העשייה המקצועית בריפוי בעיסוק בישראל. תל-אביב: העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק.

Lane, S. J., & Bundy A. C. (2012). Kids can be Kids: A Childhood occupations approach, Philadelphia, PA: F.A. Davis Company.

Satter, E. (2000). Child of mine: feeding with love and good sense. Palo Alto, CA: Bull Publishing Company.

Schuberth, L.M., Amirault, L.M., & Case-Smith, J. (2010). Feeding Intervention. In J. Case-Smith & J. C. O'Brien (Eds.), Occupational Therapy for Children (6th ed., pp. 446-473). Maryland Heights, MO: Mosby/Elsevier.

  

You are here: